מעט מן האור סוכות תשע"ד

סוכות תשע"ד

בס"ד

לאוהבי מעט מן האור,

אחרי י"ד שנים רצופות של שקידה על דלתות בתי הכנסת, מדי שבת בשבתו, "מעט מן האור" יוצא להפסקה. "לכל זמן  ועת לכל חפץ תחת השמים", אומר קהלת, מעט מן האור זקוק להתכנסות וחשיבה ולבחינה על המשך דרכו.

מעט מן האור היה החלום והחלון של חנן פורת.

חלון – להעביר דרכו את אורותיו באגדה ובהלכה, בשירה ובציונות, במחשבה ובעיקר בפרשנותו לפרשת השבוע בעומק "פשוטו של מקרא".

חלום – כי מעט מן האור היה הגשמת חלומו של חנן בהטמעת חזונו של הרב קוק כי "הישן יתחדש והחדש יתקדש", שנים רבות הקדיש חנן את כל כולו לכתיבת העלון ולעיצובו.

"השיר לא תם הוא רק מתחיל", נהג חנן לומר גם ברגעי סיום, אנו מאמינים כי עוצמתו של חנן תאיר כפל כפליים גם אחרי לכתו לבית עולמו, הציפייה לספרים שכתב ושנכתבו עליו והסרט התיעודי שיצא על חייו, מעידים על כך וגם ספריו הגנוזים שבע"ה נמשיך לפעול על מנת להוציאם לאור. אנו שואפים להמשיך להפיץ את תורתו ואת אורותיו של חנן, לחיות את התורה ולחברה לחיים גם באמצעות "בית חנן" ההולך ומוקם בימים אלה, גם באמצעות גרעיני "אורות חנן" שהוקמו ברחובות ובבת ים וגם בעזרת "מעט מן האור" במתכונת שעליה יוחלט בעתיד.

תודה לכל מי שנתן יד למפעל תורה נפלא זה, עד עתה.

אור וטוב לכל אוהבי חנן ושוחרי תורתו,

נחי אייל  מיכל אזרחי

תנועת אורות

 

 

 

בס"ד

סוכות התשע"ד

 

"ובתוך החיים הגלויים הנעשים לעינינו, המוצאים את מקומם בצורה של סוכה דלה מלאה מסכנות חומרית ורוחנית בארץ ישראל השבה לתחיה, על ידי כוחות פעוטים הנדחפים על ידי רעיונות עמומים והרהורי לב מלאים מחשכים… בתוך תוכם מסתתרת שכינת אל חי"

מבצר סוכה

עליבותה החומרית של התנועה הציונית מעמיקה את דימוי "סוכת דוד הנופלת". אך אל לעליבות חזותית זו להטעות, שכן כל דפנה שברירית כקיר מבצר סופג בליסטראות 

בשנה האחרונה לחייו, שנת תרצ"ה, כתב הראי"ה קוק זצ"ל מאמר קצר לחג הסוכות וכותרתו:

"הסוכה מבצר הגנה היא לנו".

כותרת זו מעוררת תמיהה: וכי כיצד בכוחה של סוכת עראי דלה ושברירית להיות עמדת הגנה יעילה?

לנקודה זו בדיוק נדרש הרב וכך כתב:

"ואם יפלא: היאך תוכל דירת ארעי – כסוכה, להגן?

היאך יוכל בנין של "שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח", ליהפך למבצר הגנה נגד כל צר ואויב?

נגיד גלוי לפני כל באי עולם: דבר ה' הוא המחזק ומבצר את מחיצותיה הקלושות של הסוכה.

חוקת התורה אשר קבעה שם "דירה" לסוכה ("בסוכות תשבו" – כעין תדורו) היא היא הקיימת ומקיימת לעד.

ואם כלי משחית היותר חדישים, יכולים לפרוץ פרץ נבעה גם במבצרים היותר חזקים, הרי אין בכוחם ובכוח כל כלי יוצר, לפרוץ ולהפיל את החומה הבצורה של חוקת התורה של דבר ה'".

סוכה לאומית דלה

דברי הראי"ה על הסוכה – כמבצר הגנה, אינם מצומצמים לסוכת החג בלבד, אלא מקיפים הם את מפעל שיבת ציון כולו הנמשל לסוכה. הן על כך אנו מבקשים בברכת המזון בחג הסוכות: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", ומקור ברכה זו בנבואת עמוס:

"בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת

וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים

וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" (עמוס ט', י"א).

הרב זצ"ל עצמו מתאר את מפעל שיבת ציון כסוכה דלה וכך כתב במאמרו "מעשי יצירה" ('אורות' עמ' קכ"ד):

"ובתוך החיים הגלויים הנעשים לעינינו, המוצאים את מקומם בצורה של סוכה דלה מלאה מסכנות חומרית ורוחנית בארץ ישראל השבה לתחיה, על ידי כוחות פעוטים הנדחפים על ידי רעיונות עמומים והרהורי לב מלאים מחשכים… בתוך תוכם מסתתרת שכינת אל חי 'מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך'".

הרב זצ"ל לא העלים עיניו מהמציאות העלובה מבחינה חומרית ורוחנית, של התנועה הציונית, ובכל זאת העמיק לחשוף את שורש מגמתה להקים את סוכת דוד הנופלת ולפעול עם אל לישועת ישראל.

"כי ישועת ישראל תמיד היא ישועת ה'. אני והו הושיעה נא" ('אורות' ע"מ ל"ח).

***

דימוי הסוכה ל"מבצר הגנה" אינה דרשה בעלמא, אלא משמעותו המקורית של השורש סכ"ה.

הבה נתבונן בהופעתו בכמה ממזמורי תהילים:

"יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ…" (תהילים י"ח, י"ד).

"כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה…" (תהילים כ"ז, ה').

"…תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת" (תהילים ל"א, כ"א).

ומעל כולם בנבואת ישעיה (ד', ו'):

"וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב

וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר".

מי מקבל חצים ובליסטראות?

אף תפקידם של ענני הכבוד, שלזכרם אנו עושים סוכות, נועד להיות "מבצר הגנה", והדבר רמוז בביטוי המופלא בפיוטי הושענא: "אני והו הושיעה נא".

מקור הביטוי במשנה במסכת סוכה מה ע"א:

"בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים:

אנא ה' הושיעה-נא, אנא ה' הצליחה נא

ר' יהודה אומר: אני והו הושיעה-נא".

רש"י בפרושו לגמרא חושף בפנינו טפח מתורת הסוד וכותב: "אני – והו" הם שניים משבעים ושניים שמות של הקב"ה הכתובים בשלושה מקראות סמוכים בפרשת "בשלח": "וַיִּסַּע", "וַיָּבֹא", "וַיֵּט" ושלושתם בני שבעים ושתיים אותיות…

אנו – אין לנו עסק בנסתרות, אך נבקש ללכת בשולי הפרד"ס ולגלות את הסוד הרמוז בעומק הפשט.

פסוקים אלה שבפרשת בשלח מתארים את מסלולו יוצא הדופן של עמוד הענן לפני קריעת ים סוף:

"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם

וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.

וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל,

וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה,

וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם…" (שמות י"ד, י"ט-כ"א).

רש"י על התורה מאיר מהלך זה על פי עומק פשוטו של מקרא:

"'וילך מאחריהם' – להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים".

ובכן עמוד הענן מסוכך בגופו על ישראל וסופג את החצים והבליסטראות, כנשר הפורש כנפיו על גוזליו וכאב הנוטל את בנו על זרועותיו ומגונן עליו.

היש לך ביטוי עז מזה לזהות בין "אני" ו"הוא"?

היש לך "מבצר הגנה" איתן מזה למשען ומבטח?

"ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ".

 

 

 

 

 

בוקסה:

 

צֵל שֶׁל שָׁלוֹם בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם / זלדה

 

בְּשָׁעָה מְהֻרְהֶרֶת זוֹ

מְנֻתֶּקֶת מִכֹּל

הִתְעַנַּגְתִּי עַל יְפִי עֲלֵי הַגֶּפֶן –

רַק כַּאֲשֶׁר צֵל שֶׁל שָׁלוֹם

שָׁרוּי בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְקוֹלוֹת יְקִיצָה שֶׁל צִפֳּרִים

וְתִינוֹקוֹת מַקִּיפִים אוֹתִי,

וְלֹא בָגַדְתִּי

וְלֹא דִבַּרְתִּי דֹּפִי,

וְאֵימָה חֲשֵׁכָה לֹא כִשְּׁפָה

אֶת חוּשַׁי –

קוֹלֶטֶת נַפְשִׁי רֶטֶט רָפֶה עַד מְאֹד

שֶׁעוֹבֵר בֶּעָלִים בְּפָגְשָׁם

אוֹר שֶׁל שַׁחֲרִית.

 

יָהּ טָמִיר וְנֶעְלָם

הַצִּילֵנִי מִשְּׁמוּעוֹת רָעוֹת

שֶׁהוֹדְפוֹת לָאֹפֶל

אֶת הַשֶּׁקֶט הַדַּק

שֶׁל לֵב מִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד.

כִּי מַה בֵּיתִי וּמַה חַיַּי

בְּיוֹם שֶׁל אֲהָהּ

זֶה הַיּוֹם הַפְּרָאִי

שֶׁמַּשְׁלִיךְ לָאָרֶץ

בְּחֵמָה מְעַוֶּרֶת

אֶת עֶדְנַת הַגֶּפֶן

וְכָל הֲגִיגָי.

 

מתוך "הלא הר – הלא אש"

 

בס"ד

"המבחן האמיתי של השמחה הינו דווקא בהליכה הארוכה במדבר במשך ארבעים שנה. לדעת להתפעל ולהתחדש בשגרת היום יום השוחקת, ומתוך כך לשמוח בדרך העולה לארץ ישראל.

לשם כך זכו בני ישראל בהשראת שכינה ובענני הכבוד אשר מציאותם השרתה תחושת התחדשות מתמדת ושמחה. אחד הביטויים החיצוניים לכך היה בהתחדשות של בגדיהם"

 

ענני כבוד בתפקיד מגהץ

הרב אברהם צבי גאופטמן, מרכז הרב, רב קהילת "שערי החומה", ירושלים

אמא גאה לא תיתן לבנה להראות בחולצה לא מגוהצת. כך גם עם ישראל במדבר. כאות לכך אנו אוחזים בארבעת המינים, ומשתדלים בשמחה לבנות בכל רגע סוכה חדשה

מילים לזכרו של הגר"א שפירא זצוק"ל שנפטר ביום ראשון של חג סוכות

בחג הסוכות אנו זוכים לציין ולזכור את ענני הכבוד בהם הושיבנו הקב"ה בצאתנו ממצרים. עובדה מעניינת על אודות פעולתם של ענני הכבוד, ניתן ללמוד מפירושו של רש"י על הפסוק: "שמלתך לא בלתה מעליך" (דברים ח', ד'), וזו לשונו: "ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים, ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם". כלומר, בגדיהם של בני ישראל במדבר היו נראים כחדשים, בשל העובדה שענני הכבוד היו מנקים ומיישרים אותם. בנוסף לכך, ככל שהילדים גדלו והתפתחו, כך גם מידות בגדיהם היו גדלות ומתפתחות עִמם.

וצריך ביאור מה צורך יש בנס זה של גיהוץ הבגדים על ידי ענני הכבוד, מה נורא בכך שהבגדים קצת מתבלים ומתקמטים במדבר? כמו כן, עלינו לעיין מה צורך יש בכך שמידתם של הבגדים תשתנה כל הזמן ביחס ישיר להתפתחותם וגדילתם של הילדים, האם מכל הרכוש הגדול שהוציאו ממצרים חסרו בגדים אשר יתאימו לכל גיל?

עוד יש להתבונן, מאחר וחג הסוכות הינו זכר לאותם עננים, האם יש בחג זכר כלשהוא לפעולת הגיהוץ והתחדשותם של הבגדים על ידי העננים?

טרי טרי

הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג', פרק מ"ג) כותב על ארבעת המינים שהם מבטאים את שמחת היציאה מהמדבר הצחיח אל ארץ ישראל, שהיא מקום אילנות נותני פרי והנהרות, והסיבה שבעטיה נבחרו דווקא ארבעה מינים אלו היא שיש בהם את "הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים" והוסיף הרמב"ם כי יש בהם יתרון נוסף בכך שהם עומדים בלחותם ורעננותם במשך שבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים ורימונים ובאגסים וכיוצא בהם.

ויש לעיין בדברי הרמב"ם האם זהו עניין פרקטי גרידא, שניתן לשמור על טריותם של מינים אלו למשך שבוע שלם, או שמא יש משהו מהותי ברעננותם המתמדת של מינים אלו?

כדי לנסות ולבאר את הדברים, עלינו להתבונן קמעא בעובדת היות חג הסוכות "זמן שמחתנו", הרי לכאורה ראוי היה שדווקא פסח, בו יצאנו לחירות עולם, או חג השבועות בו קיבלנו את פיקודי ה' משמחי הלב, הם יהיו זמני שמחתנו, ומדוע דווקא סוכות זכה בתואר זה?

ונראה לומר כי השמחה נוצרת מתוך התחדשות. ילדים הינם שמחים מטבעם מפני שהם גדלים, מתפתחים ומתחדשים כל הזמן. מובא בשם הקדמונים כי המילה "שמחה" מקורה במילה "צמיחה" – "שמח" ו"צמח" (אותיות שי"ן וצד"י מתחלפות). כשהאדם שוקע עמוק בתוך מציאות של שיגרה, הוא עלול, חלילה, להגיע לידי עצבות, ולכן עליו לנסות לחיות את חייו מתוך התחדשות מתמדת.

השמחה ביציאת מצרים ובמתן תורה היא טבעית, מאחר וזמנים אלו מהווים התחלה חדשה. המבחן האמיתי של השמחה הינו דווקא בהליכה הארוכה במדבר במשך ארבעים שנה. לדעת להתפעל ולהתחדש בשגרת היום יום השוחקת, ומתוך כך לשמוח בדרך העולה לארץ ישראל.

לשם כך זכו בני ישראל בהשראת שכינה ובענני הכבוד אשר מציאותם השרתה תחושת התחדשות מתמדת ושמחה, וכדברי חז"ל, לפיהם: "אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה". אחד הביטויים החיצוניים לכך היה בהתחדשות של בגדיהם.

בכל רגע סוכה חדשה

בחג הסוכות אנו מתחברים מחדש לשמחה זאת, הן על ידי ארבעת המינים שאינם מתיישנים ומתקמטים, ורעננותם מבטאת את שמחת ההתחדשות, והן באמצעות הסוכה – זכר לענני הכבוד, שהיא דירת ארעי, ועל כן יש בה ממד של התחדשות, בניגוד לבית קבוע שאין בו כל שינוי.

וזו לשוו מרן הרב קוק זצ"ל ב'עולת ראיה' (ח"ב עמ' שס"ח): "הסוכה היא שמחה עליונה מאוד, עד שאינה יכולה להיות קבועה כי אם דרך עראי, אבל היא עומדת במקום אחד, מפני שגלי האור של השמחה שוטפים, ואחד מתעלה ומיד בלא שום הפסק השני החדש, שהוא יותר מאיר ויותר משמח, יורד ונשפע. ע"כ נראה כאילו הכל היא סוכה אחת, ובאמת בכל רגע ורגע ובכל חלק מחלקי הרגע יש סוכה חדשה ממש, ומפני שהשמחה היא התחדשות, וכאן ההתחדשות היא תמידית, ע"כ הוא זמן שמחתנו".

ביום הראשון של חג הסוכות של שנת תשס"ח, נסתלק מעִמנו מרן הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב, הגר"א שפירא זצוק"ל. אחד הדברים המיוחדים שאפיינו את רבנו היה כוח ההתחדשות והיצירה המתמדת שהביאו לשמחה גדולה לכל מי שזכה לשהות במחיצתו. מרן זצ"ל חינך אף את תלמידיו ליצירה רוחנית ולהתחדשות בעבודת ה', והיה רגיל להזכיר את דברי הגמרא בחגיגה (ג ע"ב): "וכמסמרות נטועים" – "מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין", הוא החדיר בקרב תלמידיו הרבים את השאיפה להתקדמות ועלייה. "לא להישאר בינוניים", היה אומר.

למרן זצ"ל היתה שמחה והארת פנים מיוחדת, ורגיל היה לומר כי אברהם אבינו היה מחייך, מאחר שמידתו היא חסד. ולחייך זה לעשות חסד. בלתי אפשרי היה להיות עצוב או מדוכא בסביבתו, עיניו המאירות ומראהו המלבב מילאו את כולם בשמחה.

ההשגחה העליונה סיבבה שרבנו הסתלק בא' דסוכות. הימים האחרונים שזכינו להיות במחיצתו הינם ימים מיוחדים של התעלות גדולה. רבנו היה מספר כי בימי התעלות אלו כתב ה'חתם סופר' חלק נכבד משיריו. עוד הזכיר את המדרש (ויקרא רבה ל', ז'), לפיו: א' דסוכות הוא היום הראשון לחשבון עוונות. והיה מבאר שאין כוונת המדרש שאם אדם חוטא בימים שבין יום הכיפורים לסוכות, אין מונין לו חטאו, אלא שבאופן פשוט אי אפשר לחטוא בימים כאלה, בהם האדם נמצא במדרגה כה גבוהה.

ובכן, "מה נהדר היה כהן גדול, אשרי עין ראתה כל אלה…", יהי רצון שזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

 

 

על התפר

עם ישראל ישבו ב'דיר עלא', כלומר בסוכות – מונח חז"לי שמכוון למיקומו של עמק סוכות המקראי. בין כתובת בלעם בן בעור לקרב יעקב עם המלאך וחנייתו בסוכה, יש מקום אחד שהוא בית לימי תפר

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג).

כיום אנו יושבים בסוכות רק בחג הסוכות, אולם בעת העתיקה, ישיבה בסוכה הייתה צורת חיים נפוצה לנודדים בדרך רחוקה. אופייה של הסוכה היה בין בית הקבע לאוהל הנדודים, והשתמשו בה נוודים שהשתקעו במקום מסוים יותר מן הרגיל. אנו מכירים לפחות ארבעה מקומות במרחב הארצישראלי שמכונים על שם תופעה זו (ממערב למזרח): האחד, 'סוכות' הסמוכה לרעמסס שבמצרים (שמות י"ב, ל"ז). השני, העיירה 'אל עריש' שבצפון סיני, שהרי עריש משמעותו סוכה, וכך גם במקרא "אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (שיר השירים א', ט"ז) – הכוונה לסוכת הגפנים הירוקה הסמוכה לבית הקבע. אזור אל עריש נודע במטעי התמרים שלו, ובסוכות הדקל המצויות ביניהם. המקום השלישי הנקרא סוכות הוא המעיין המפורסם והחורבה שלצדו בצפון בקעת הירדן (מזרחית למחולה) והמקום הרביעי הוא עמק סוכות שבעבר הירדן המזרחי. לאחר שנלחם עם המלאך במעבר יבוק הגיע יעקב לסוכות: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" (בראשית ל"ג, י"ז). כיצד נזהה את מיקומו של עמק סוכות?

בשפך של נחל יבוק לבקעת הירדן ישנו עמק רחב ופורה המושקה במימיו השופעים של נחל יבוק. עמק זה השוכן בעבר הירדן המזרחי, מתאים בדיוק למיקומו של עמק סוכות המקראי. שמו של הכפר המרכזי בעמק  הוא 'דיר עלא', וכך גם שמו של התל המקראי השוכן בטבורו. שם זה קשור לסוכות שכן בחז"ל אנו מוצאים את 'סוכות דרעלה' (ירושלמי שביעית לח ה"ב), כלומר בתקופת חז"ל נקראה סוכות בשם 'דרעלה'. בתל דיר עלא נתגלה ממצא מרתק –  כתובת בלעם בן בעור. הכתובת נמצאה על גבי שברי טיח שכיסה את קירות מקדש העיר, והיא מתארת את סיפור בלעם בן בעור מ"הזווית המואבית". הכתובת מתוארכת למאה השמינית לפנה"ס והיא כתובה ארמית ("מִן אֲרָם יַנְחֵנִי…").

על פי ספר הזוהר, יעקב נלחם עם המלאך ביבוק ביום הכיפורים, והגיע לעמק סוכות בחג הסוכות! יעקב ישב בסוכות שמונה עשר חודשים, וחצה את הירדן בחודש ניסן, שהוא חודש הכניסה לארץ גם בתקופת יהושע בן נון. מעניין לראות שבנוסף לאופייה של הסוכה על התפר בין קבע לארעי, גם שני המקומות המקראיים המכונים 'סוכות', מציינים מעבר בין ארעי לקבע בחיי עם ישראל: יעקב אבינו חנה בסוכות בין שנות נדודיו לבין ההשתקעות בארץ כנען, וביציאה ממצרים חנה עם ישראל בסוכות – בין ישיבתו במצרים לבין נדודי המדבר.

טיול בעמק סוכות –  כיום ניתן לבקר בעמק סוכות ואתריו בסיור בעבר הירדן המזרחי (בשליטת ירדן). על מנת להשקיף על עמק סוכות מומלץ לעלות למרפסת התצפית המרהיבה ביישוב חמדת, שבמזרח השומרון (מעניין לציין שבימיו הראשונים של היישוב, בהיותו היאחזות נח"ל ,נקרא המקום – נח"ל יבוק).

מתוך: המדריך למטייל בשומרון – מאת נתנאל אלינסון ודביר רביב. המדריך ייצא לאור לאחר חג סוכות הקרוב.

 

"כל יהודי בגולה, לפתע פתאום מבין שכל הבתים של יהודים מחוץ לארץ ישראל הם למעשה סוכות"

עולים מהסוכה

ב-21 באוגוסט, המשטר הסורי תקף בנשק כימי את בני עמו בפרוורי דמשק. אלף וארבע מאות איש, ביניהם כארבע מאות ילדים נרצחו. מן הסתם, המתקפה הזוועתית הדירה שינה מעיניהם של ישראלים לא מעטים שבצדק תהו 'אם כך מתנהג בשאר אל אסד לבני עמו, מה הוא עלול לעשות לנו?!'.

ביום ההוא, בו אירועים חיצוניים הזכירו לנו שוב את מהותם המפלצתית של אויבנו, ואת הסכנות האורבות לעם ישראל היושב בציון, אירוע אחר, קטן יותר, אך לא פחות משמעותי קרה פה בארץ, והזכיר לנו עד כמה יש להודות על ישיבתנו כאן בארץ ישראל על אף הסכנות.

האירוע הזה גם כן הסביר לנו את פשר חג הסוכות הבא עלינו לטובה השבוע.

על פניו, חג הסוכות הוא חג משונה. בשני הרגלים האחרים, פסח ושבועות, אנחנו חוגגים וזוכרים את האירועים הגדולים ביותר שקרו לנו ועיצבו אותנו כעם: יציאת מצרים וקבלת התורה.

והנה בא החג הארוך הזה, הרגל השלישי, ומזכיר לנו את קיומנו במשך ארבעים שנה במדבר מצרים בדרכנו לארץ המובטחת.

לפני שנה וחצי זכי כהן – כיום נער בן 15 – היה תלמיד יהודי טיפוסי בבית הספר היהודי בטולוז. אבל ב-19 במרץ אשתקד פרץ מחבל מוסלמי לחצר בית הספר 'אוצר התורה', וטבח בילדים ובמורים. הוא רצח שלושה ילדים ורב. זכי כהן היה עד ראייה למעשה הזוועה.

ביום בו אסד טבח את בני עמו בגז, משפחתו של זכי כהן עלתה לישראל.

בדמיון הישראלי, טולוז, כמו צרפת כולה, וכן כמו כל מערב אירופה, נתפסת כמקום מסודר ונעים. צרפת היא ארץ רווחה. יש בה תרבות עשירה, אוכל טעים, בתים מסודרים, קהילה יהודית מאורגנת ומסודרת. והנה בוקר בהיר אחד הגיע איש ג'יהאד לבית הספר וטבח בילדים ובמורים אך ורק משום שהם היו יהודים.

כל הקיום המסודר של הקהילה המאורגנת והאמידה, בעלת הבתים המסודרים נחשף בבת אחת כדבר שברירי ורעוע כמו סוכה.

אין עם אחר בעולם שיש לו חגים כמו עם ישראל. אין עם שחוגג יציאה מעבדות לחירות. אין עם אחר שחוגג קבלת ספר חוקים. ואין עם אחר שטורח להזכיר לעצמו בכל שנה באופן המוחשי ביותר שאסור לו להאמין שקיום הבית הלאומי שלו הוא דבר מובן מאליו.

בעת נחיתתם בנמל התעופה, איזבל כהן, אמו של זכי, נשאלה על ידי כתב ערוץ 2 על הגורמים שהובילו אותם להגיע דווקא לישראל.

תשובתה היא למעשה התשובה של כל יהודי בגולה, שלפתע פתאום מבין שכל הבתים של יהודים מחוץ לארץ ישראל הם למעשה סוכות. היא הסבירה לנו גם מדוע אנחנו זוכרים את שהותנו במדבר דווקא בזמן האסיף בארץ ישראל.

"אמרתי לעצמי," היא אמרה, "שהמקום היחיד שבו נהיה בטוחים, שבו יקבלו אותנו בסבר פנים יפות, ושבו נרגיש בבית, הוא בישראל".

 

 

 

 

סוסיא בפעולה

הצגות לילדים, שחקני רחוב, סדנאות וסיורים מודרכים יגלו למבקרים את סוסיא הקדומה. בנוסף יתקיימו הופעות של אהוד בנאי ויהורם גאון. ימים ראשון ושני, חול המועד סוכות, בין השעות 10:00­-17:00, מרכז סיור ולימוד סוסיא.

לפרטים: susya.org.il | 1-599-507-517

 

פסטיבל התמר

פסטיבל מוזיקה ישראלית ובינלאומית על פסגת המצדה. השנה ישתתפו בפסטיבל מתיסיהו, עידן רייכל, אביתר בנאי, מוש בן ארי, ברי סחרוף ואחרים. הפסטיבל יחל במוצאי שבת של חול המועד סוכות, י"ז בתשרי 21/9 ויסתיים ביום שלישי כ' בתשרי 24/9.

לפרטים: www.tamarfestival.com | bimot.co.il

פסטיבל פלאי המדע

כיצד מפיקים אור? אילו צבעים יש לאש? איך מזיזים חפצים ללא מגע? בפסטיבל פלאי המדע נוכל ללמוד ולהתעניין במדע שסביבנו. במהלך חול המועד יתקיימו סדנאות יצירה ומדע, משחקי מדע, סדנת צלילי מוזיקה, סדנת בועות סבון ועוד. במקביל יתקיימו מיטב הפעילויות הקיימות כל השנה במתחם. חול המועד סוכות, בין השעות 9:00­-19:00, בגן המדע, במכון ויצמן, ברחובות.

לפרטים: davidson.weizmann.ac.il | 08-9344401

 

מגדל הילדים

מגדל דוד מתעורר לחיים באמצעות סיורים מומחזים בהשתתפותם של ילדים, מבחר סיפורים תיאטרליים על האושפיזין וסדנאות יצירה והפעלה. ימים ראשון-שלישי י"ח-כ' בתשרי 22-24/9 החל מ 10:30 ועד 16:30, במוזיאון מגדל דוד.

לפרטים: 02-6265333 | www.towerofdavid.org.il

מחול חגיגי

חגיגה של מחול לכל המשפחה בהשתתפותם של אנסמבל בת שבע, להקת הפלמנקו הישראלית, התיאטרון הארצי לנוער ואחרים. בנוסף, ישלימו את החגיגה סדנאות ריקוד, סדנאות יצירה, ג'ימבורי ועוד. במהלך חול המועד סוכות, בשעות 16:30­-20:30, במרכז סוזן דלאל, בתל אביב.

לפרטים: 03-5105656 | www.suzannedellal.org.il

 

ניצני פריחה

מרכז קטיף, להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון בניצןיקיים סיורים וטיולי משפחות במרכז המבקרים בימי חול המועד סוכות. הסיורים יכללו תצפית על באר גנים, מסלול פריחת חצבים ומשק ימיני. הסיורים מותנים בהרשמה מראש. חול המועד סוכות בין השעות 10:00­-17:00, במרכז קטיף, בניצן.

לפרטים:  077-4320515 | orit@merkazkatif.co.il

 

קולות

פנטזיה מוסיקלית מבית תיאטרון 'אספקלריא' המבוססת על ספרו של י"ל  פרץ – 'מסירות נפש'. בהצגה קטעי אנימציה, נגנים המשלבים מוסיקה חיה ומקורית על הבמה, קרבות במה ועלילה מרתקת המביאה להתבוננות פנימה. חול המועד סוכות, ימים ראשון-שלישי י"ח-כ' בתשרי 22-24/9, במרכז ז'ראר בכר, ירושלים.

לפרטים: www.aspaklaria.org

סוכת הנשיא ושאר ירקות

כמדי שנה בשנה מזמין נשיא המדינה את תושבי ישראל לבקר בסוכתו. השנה יארח הנשיא את שרת הבריאות יעל גרמן לסוכה שתהיה בסימן 'אפשרי בריא'. בסוכה ניתן יהיה לפסל באמצעות פירות וירקות, ללמוד לבשל בריא וליהנות מהצגות ומופעים עם טיפים לחיים בריאים. הכניסה חופשית בהצגת תעודה זהות. יום שלישי כ' בתשרי 24.9 בין השעות 9:00­-12:00, בבית הנשיא, בירושלים.

לפרטים: 02-6707211

מִחזור יצירתי

סדנאות מחזור בשילוב טכניקות וחומרים מגוונים מהטבע, פסולת מפעלים ומוצרי צריכה, המעודדות חשיבה יצירתית, שימוש חוזר בקיים והמצאתו מחדש בהנחיית אמנים ומדריכים מקצועיים. לצד מתחם הסדנאות, יתקיים יריד בו ימכרו צעצועים, ערכות סדנה מגוונות ואיכותיות, מוצרים מעוצבים של בוגרים מהאקדמיות לעיצוב ועוד. חול המועד סוכות, בין השעות 10:00­-20:00, במוזיאון יפו העתיקה.

לפרטים: www.toysycle.co.il

קפיצה ליריחו

סיורים באתרים המרכזיים של יריחו, אתרי ארכיאולוגיה, בתי כנסת עתיקים, גלגל המקראית, מעברות הירדן, בית חגלה וארמונות החשמונאים. חול המועד סוכות, בין השעות 10:00­-19:00.

לפרטים ולתיאום סיורים: 052-8699300 | www.jewishjericho.org.il

יריד אלטרנטיבי במבוא מודיעים

יריד אמנים לעשייה יהודית בתחומי המוסיקה, האמנות והטיפול. מגוון סדנאות והפעלות לילדים וסדנאות יוגה וריפוי הוליסטי. בנוסף ליריד, יתקיימו הופעות בכל שעה עגולה, מוסיקה חסידית ומוסיקה יהודית אלטרנטיבית. כמו כן, יתקיימו טיולים רגליים עם מדריכי קק"ל שייצאו מהמושב אל תוך יער בן שמן.  יום שני, חול המועד סוכות י"ט בתשרי 23.9, בשעות 12:00­-22:00 במושב מבוא מודיעים.

לפרטים: 052-3240789

זוכרים את יועד

במלאת 15 שנה להסתלקותו של יועד פלס, שנהרג בתאונת דרכים, מקיימת ישיבת חברותא בשיתוף עם משפחתו טיול בנחל חלילים הסמוך למבשרת ציון. יום שני, חול המועד סוכות י"ט בתשרי 23/9.

לפרטים: 054-3927434 | 052-5666445

סוכות באורות

ירושלים מתעוררת לחיים בבית אורות. סיורים מיוחדים בשיתוף רשות הטבע והגנים, סיורי סגווי, סדנאות יצירה, מתנפחים לילדים ועוד. ימים שני ושלישי, חול המועד סוכות, י"ט- כ' בתשרי 23-24/9 בין השעות 11:00­-17:00, בישיבת בית אורות, בירושלים.

לפרטים: 02-5453405 | www.mbo.org.il

 

חיבוק עוטף

"שתים כהלכתן שלישית אפילו טפח…" (משנה, סוכה א', ט')

 

הוא:

 

במילה "סכה" (סוכה כפי שכתוב בתורה) מסתתרות צורות שונות בהן ניתן לבנות סוכה – האות "ס"  4 דפנות, האות "כ" 3 דפנות והאות "ה" היא כנגד "שתיים כהלכתן ואחת אפילו טפח" – המבנה המינימלי הכשר של הסוכה ('בני יששכר' – תשרי י, יב).

חג סוכות מסכם את ימי התשובה, כאשר "הושענא רבה" הוא בעצם החותם האחרון, יום "יציאת הפתקים" – "ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא (סיום דינו של העולם) ופתקין נפקין מבי – מלכא (פתקים יוצאים מבית המלך) וגבורין מתערין ומסתיימי בהאי יומא (וגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום הזה)" (זוהר צ"ו ל"א, ב). בחסידות (ספר התניא, ועוד) מוסבר כי המילה "תשובה" מתחלקת לשניים תשוב – ה'. האות ה' השנייה בשם ה' מבטאת את האופן המעשי בו ה' נוכח בחיים. התשובה באה לתקן את הרובד המעשי שהתקלקל, ולהשיב אותנו אל הרצון הנקי והטהור שמתגלה אף בנו עמוק בפנים.

הסוכה נקראת בזוהר "צלא דמיהימנותא" (צל האמונה). כשאדם נכנס אליה, הוא נכנס כל-כולו. כמו שפתגם חסידי מפורסם אומר "הסוכה היא המצווה היחידה שאליה נכנסים גם עם הנעלים". האמונה היהודית היא שה' נמצא בכל מקום, זמן ונפש. נוכח, אך לא תמיד באופן גלוי. העבודה שלנו היא לגלות נוכחותו בפרטים הקטנים ואף באלה הנראים "נמוכים" כמו הנעליים – "נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים" (תנחומא, במדבר ז', ט"ז).

 

בחג הסוכות אנו מקיפים את עצמנו (לפחות) באות ה' כדי להביא את הנוכחות האלוקית לכל פינה בחיים שלי. אל "צל האמונה" אני נכנס כולי, אני, משפחתי ומיטב חפצי (ואף נעלי).

 

טיפ: סביב שולחן החג העלו שאלה – "מהם המקומות ה'נמוכים' בהם לא תצפו לפגוש אלוקות?" כיצד בכל זאת ניתן "לקדש" ולגלות את האלוקות הנסתרת שם?

היא:

סוכה כשרה בנויה בבסיסה משתי דפנות ועוד טפח של דופן. זה מזכיר חיבוק – זרוע, אמה וכף יד. "שתיים כהלכתן ואחת יוצאת טפח…". הסוכה היא חיבוק של ה'. "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני…". לאחר הימים הנוראים, מה שאנחנו צריכים זה חיבוק, וזו הסוכה – גילוי אהבה והתייחדות של עם ישראל והקב"ה.

אומר הרבי מסלונים, מתוך כוונות האר"י בעניין הימים הנוראים, שימים אלו כולם הכנה לבחינת נישואין. וחג הסוכות הוא הנישואין והבאה לביתו וביום השמיני עצרת הוא הייחוד – חיבור.

הסוכה היא חופה המזמינה אותנו פנימה לקשר של נישואין, שייכות, שותפות וקִרבה עם הבורא. להיות בחיבוק, בזוגיות. כדי לקבל חיבוק אנו צריכים לשחרר. לאפשר לעצמנו לסמוך, להיות עטופים, להיות פתוחים לבאות. חיבוק אמתי לא יתאפשר בנוקשות, בהתעקשות, ביציבות יתרה. על כן החיבוק של הסוכה הוא דווקא בדירת ארעי, ביכולת לשחרר את הבית הקבוע, את השליטה וה"תיקתוק", ולהיפתח לשבת בצל האמונה, תחת השמים האינסופיים, להיות פתוחים לאורחים-אושפיזין לא צפויים.

היציאה מהבית המקובע, היציב המתוכנן, מתפיסות עולם מקובעות, מציפיות ומדרישות אל תוך ארעיות הסוכה – יוצרת מרחב לקשר של שותפות, של זוגיות, של חיבוק עם הבורא. וכן, אומר הרבי מסלונים, מצוות אחרות מקיים אדם בגופו ועל גפו. במצוות הסוכה נכנס כל כולו, אל המצווה, אל הסוכה.

סוכות זה הזמן להתמסר, לשחרר אחיזות ולהביא את כל כולנו לקשר עם ה'.

 

טיפ: עצמי את עיניך ודמייני את עצמך עטופה בחיבוק האלוקי. איך זה מרגיש לך? מה יכול לאפשר לכם להתמסר לקשר? להיות בחיבוק?

 

נפטר רבי נחמן מברסלב

י"ח בתשרי ה'תקע"א 1810

 

  • נולד בא' בניסן ה'תקל"ב (1772) במז'יבוז' ונקרא על שם סבו רבי נחמן מהורדנקא – מחשובי תלמידי הבעל שם טוב.
  • סבתו אדל הייתה בתו היחידה של הבעל שם טוב אשר נחשבה כצדקת בחצר אביה.
  • נשא לאישה את סאשיא – בתו של רבי אפרים מהוסאטין בגיל 13 ונולדו להם שש בנות ושני בנים. שני הבנים ושתיים מהבנות נפטרו עוד בחייו.
  • סאשיא נפטרה ממחלה כמה שנים לפני רבי נחמן והוא נשא בשנית את בתו של ר' יחזקאל טרכטנבערג מברודי.
  • בשנת ה'תקנ"ח (1798) יצא למסע לארץ ישראל. רבי נחמן הגיע בערב ראש השנה לחיפה. לאחר מכן ביקר בצפת, מירון ועכו וחזר בספינת קרב טורקית לאחר שהות של חצי שנה.
  • בעוברו בעיר אומן נודע לו על הטבח בו נרצחו כ-20,000 יהודים וביקש להיטמן לצדם.
  • נפטר בגיל 38 ממחלת השחפת בעיר אומן לאחר ששהה בה כחצי שנה.
  • בראש השנה האחרון נסעו לקברו באומן כ-20,000 איש.

 

 

צֵא מִן הַתֵּבָה

דָּחַק בִּי יַלְדִּי

אֵי חֲלוֹמְךָ לְהֵאָמֵר

 

שְׂפָתַי עֲרֵבָה

חָתְמוּ מִלָּתִי

מִלָּה כְּתוּבָה לְהִגָּמֵר

 

לְהִוָּלֵד פִּתְאוֹם

בְּמָקוֹם לֹא מֻכָּר

לְלֹא הַנּוֹחוּת הַכּוֹבֶלֶת

 

לֹא הַטַּעַם לֹא הָרֵיחַ

לֹא אוֹתוֹ הַדָּבָר

לְלֹא הַקָּרְבָּן

רַק מַאֲכֶלֶת

 

צֵא מִן הַתֵּבָה

אֶל דִּירַת עֲרַאי

וְשָׁם תִּמְצָא בְּךָ חָדָשׁ

 

רָצִיתִי לוֹמַר לְךָ

שֶׁכְּבָר יֵשׁ לִי בַּיִת

אַךְ נִזְכַּרְתִּי

שֶׁאֵין בּוֹ מִקְדָּשׁ

 

הָרַחֲמָן…

הָרַחֲמָן…

סֻכַּת דָּוִד נוֹפֶלֶת…

 

 

מפגש אחד היה לי עם חנן פורת בחיי. אמצע הלילה, שבתי מעבודתי ממשמרת לילה כמלצרית אל חדר קטן ששכרתי בקיבוץ כפר עציון. בש"ג קבלו את פני פניו הזורחות של חנן שישב בבוטקה בתורנות שמירה. כשראה אותי הניף בידו גיליון מעט מן האור טרי מהדפוס והציע לי בחיוך לקבל אחד לפני כולם.

כעשר שנים חלפו מאז ואני מוצאת את עצמי מנצחת על בבת עינו. העבודה הפגישה אותי עם אנשים שזכו להיות במחיצתו בנסיבות שונות. אצל כולם הדיבור על אודותיו חי, כאילו הוא עדיין ממש פה. הוא פה. אך לכתו הפיזי יצר סוג של ואקום אליו נשאבה המציאות על רובדי אילוציה.

כל אלו ועוד מביאים את האור הגדול הזה, שהוא רק מעט מהסיפור השלם, לאתנחתא. גיליון אחרון (לעת עתה) של מעט מן האור אחרי ארבע עשרה שנה של דחיית הרבה מן החושך.

כולי תפילה שנתנתב לחיזוק ובנייה מחודשים.

תם ולא נשלם.

חג שמח

שיינה

 

בס"ד

מצילים

בעצם, רק רציתי לספר סיפור, שעוד צריך להיכתב ביישוב הדעת לרוחב ולעומק. שורשיו מתחילים הרבה קודם אבל אפשר להתחיל מוינה-אוסטריה ומההתנחלות בחולות יפו, היא תל אביב. שנת 1936.

סיפור מהאדמו"ר ישראל מהוסיאטין, בנו של בן הזקונים של ר' ישראל מרוז'ין וגם זה שנקרא על שמו.

ליודעי דבר רוז'ין עניינה: מלכות – המלכת ה' בכל ענייני העולם הזה. מלכות – בגינוני פאר והדר חיצוניים. מלכות – במידות ענווה והתבטלות. דמות מופלאה שנראה שהקדימה את זמנה. נמשכו אל דמותו יהודים פשוטים וגם אנשי המעמד הגבוה, בעלי נכסים, בעלי השכלה וגם גאונים בתורה, כולם חיפשו רבי. רבי אציל שמידת התמימות הייתה נר לרגליו. חצרו עברה מהוסיאטין לוינה ואז במסע רכבות חוצה אירופה קרא בכל תחנה ותחנה ליהודים לעלות ארצה. בתשובה לשאלה מה עם הרכוש שיוותר מאחור ענה שרואה עננים שחורים מעל אירופה ומי שמקשיב לו שיעלה עם מקל, אפילו בנעלי בית. מי שעלה ניצל מהעננים השחורים שהחריבו את רוב יהדות אירופה.

את ביתו קבע על חולות העיר העברית הראשונה. בתשובה לשאלה מדוע לא בחר להשתכן בערי הקודש ירושלים או טבריה, ענה שכאן אינו שומע צלצולי פעמוני כנסיות ואולי כך ראה בעיר המתחדשת נקיות וטהרה המאפשרת קודש. חוץ מחצרו של רבי ישראל הוקמו לאחר מכן חצרות חסידיות רבות. כן, דווקא בתל אביב ניתן להם המרחב לפיתוח וצמיחה. עוד לפני בניין העירייה הראשון עוד טרם סלילת הכביש הראשון עמדו שני בניינים, זה מול זה, ביתו של ביאליק המשורר וביתו של מי שכונה 'זקן האדמו"רים'. גם בארץ, הבית היווה מוקד לכל גוני הקשת האנושית, לפועלים, עסקנים, חלוצים, שומרי תורה ושאינם שומרי מצוות וגם לכופרים בגלוי ובסתר. כל אחד פנה בעיינינו, לברכה לייעוץ או לחיבוק אבהי, לדור שברובו היה כבר יתום. חתנו רבי יעקב המשיך אחריו. גם הוא דמות יוצאת דופן שספרו 'אהלי יעקב' יצא כמה פעמים במהדורות מצומצמות, כמעט סודיות. כמה מרבני הציונות הדתית גילו את הספר בשנים האחרונות, הוא אמנם לא הפך פופולרי כמו 'נתיבות שלום' או 'שפת אמת' אך בכמה ישיבות הוא נלמד על הסדר של פרשות השבוע והוא אקטואלי תמיד באופן מדהים.

בנו יצחק (ה'שיח יצחק') המשיך אחריו. לא היו לו ילדים. וכך החסידים שנשארו חסידי הוסיאטין פנו באופן מעשי לאדמור"ים אחרים מבית רוז'ין, בעיקר סדיגורה, בוהוש ובויאן.

בית הכנסת ברחוב ביאליק בנוי מטיט של חול וצדפים. על קירותיו ציורי קיר נדירים כמו מימי הרנסנס, כלי כסף וציורי שמן של תמונות נוף, יש בו רהיטים יוקרתיים, אמבטיה, גינה יפיפייה עם מזרקה ודגי נוי. ארמון אמיתי, בוודאי במונחים של אז.

עם השנים, תל אביב, הארץ והחברה כולה, עברו שינויים. גם בית הכנסת על מתפלליו. כילדה קטנה שיחקתי בעזובה שבחצר, בבריכה הסדוקה סביב האריחים השבורים, ובוגנביליות הפרא לא הפריעו לי לדמיין את דגי הזהב המקפצים לצלילי התפילה על הבימה המטופחת. החדרים הפנימיים אליהם לא הורשה איש להיכנס הילכו עלי קסם. ואני לא נקראתי אל הקודש פנימה.

מתפללי בית הכנסת שילמו כל חורף על זיפות הגג ועל חובות המים והחשמל מדי חודש בחודשו. שיפוצים נקודתיים וצביעת קירות היו מחדשים להרף עין את המצב אך לא החזירו את המקום לתפארתו. כילדה מתבגרת, מתפללת בודדה בעזרת נשים, הייתי מחכה לעשירי למניין.

בחירוף נפש התקיימו תפילות שחרית, מנחה וערבית יום ביומו, ימי חול, שבת וחגים. למי שמכיר את מצב בתי הכנסת בתל אביב יודע שזה מעל הטבע…

לפתע התחילו בעלי תשובה ראשונים לפקוד את בית הכנסת החמים ואת ביתנו. עזרת נשים הייתה נפקדת בדמויות שונות. לפרק זמן כלשהו. ואז הן היו נודדות הלאה – לירושלים, לבני ברק וצפת. אבי היה נוזף בהם: לאן אתם הולכים? אם תעזבו את תל אביב החרדים ישכחו שבאתם ממנה? תל אביב צריכה אתכם. גם כל החברים החרדים התל אביבים (היו פעם כאלה… אי אז בימים…)התחילו לטפטף מחוץ לגבולות העיר לקהילות מוגנות, לחינוך סטרילי. מזקני בית הכנסת נפרדנו אחד אחד. עוד הרבה לפני עידן הגרעינים התורניים היינו גרעין-בית שביקש להיות. לא התנחלנו בלבבות, פשוט אבי לא ויתר על עיר הולדתו ועל בית הכנסת של סבי. אוהבים את תל אביב. פשוט כך. את אהבת ארץ ישראל קיבלנו בתל אביב. אהבת עם ישראל בתל אביב. ואהבת ה' בוודאי בתל אביב.

בעלי תשובה מזן חדש הופיעו והייתה להם כתובת – ביאליק 19. הלא יאומן קרה, בית הכנסת הפך פעיל ושוקק – שיעורי תורה, הלכה, השקפה, קבלה, חסידות. רבנים שונים, קהל מגוון, קבוע ומתחלף. כשאבא לא מוותר על גמרא, 'אור החיים' ו'אהלי יעקב'.

לפני כמה חודשים אחד מבעלי התשובה הצבעוניים והמקורבים לבית הכנסת הוסיאטין ברחוב ביאליק 19 בתל אביב, ערך ברית לבנו. בית הכנסת היה מלא מפה לפה. אפשר היה לדמיין ימים עברו. הברית המרגשת עם ציבור יהודי-ישראלי-חוצניקי, התקיימה בשבת בבוקר. לתינוק קראו נעם-ישראל. על שם נעימות התורה ועל שם ר' ישראל מהוסיאטין.

חודש לאחר הברית הוחלפו מנעולי בית הכנסת וציבור המתפללים נמנע מלהיכנס. המשטרה הוזמנה כמה פעמים. לאחר בירורים, המשטרה השיבה את הסדר לכנו, לפחות באופן זמני.

ובכן מסתבר שהמבנה שווה הרבה כסף. הרבה מאוד כסף! בנדלנ"ית מדובר בנכס יקר ערך. לא אכנס לכל הפרטים המשפטיים אך בפשטות: המבנה שייך לכמה יורשים. בית הכנסת טוען לדיירות מוגנת על פי חוק. ואילו חלק מהיורשים במשך השנים ניסו לנתב את שימוש המבנה למגדל רב קומות.

בעקבות ההתרחשות הסוערת סביב בית הכנסת, פלא נפלא קרה. דיירי רחוב ביאליק והסביבה (רובם אינם דתיים) יצאו להפגנה, התארגנו בשילוט אוהד, הצטרפו למניינים שהתקיימו מול שער בית הכנסת ברחוב יום יום כמו שהיה במשך 75 שנה. פתחו דף פייסבוק 'להצלת בית הכנסת ביאליק 19'. הביעו סולידריות כלפי המבנה הזה שמסמל לדבריהם קשר וחיבור ליהדות.

אז מעייף להילחם לאורך זמן (וזו מלחמת התשה), אבל חוץ מהעניין המשפטי הנמצא בתהליכים, וכל עוגמת הנפש הכרוכה בו, אורו של האדמו"ר מפציע באור של אחדות ואהבה. אני מאמינה שמעז ייצא מתוק. אולי מהפיתרון שייווצר ישופץ המבנה ההיסטורי והנדיר, יהיה יותר מושך לתפילה ולימוד לכל התושבים. גם שמם הטוב של היורשים יישמר ובמהרה המלכות תשוב על מכונה.

 

 

 

 

תל אביב של מעלה

בין אורות הניאון של תל אביב שוכנים אחר כבוד בתי הכנסת של העיר, המעידים על ראשיתם של החולות. מאחורי כל בית כנסת סיפור ומאחורי כל סיפור התרחשות אנושית. לכבוד ישיבתנו במציאות הארעי ולקראת שמחת תורה, נחזק במעט את היכלי הקבע. מסמך אישי וסיור קצר בתל אביב דקדושה
שעת אחר הצהריים, לאט לאט מתכנס מניין למנחה, על המדרכה. ממול מישהו תלש את דפי העצומה למען בית הכנסת, והמתפללים שולפים עט ונייר ומדביקים דף חדש. הם לא מוותרים על בית הכנסת כמוקד קהילתי, ונלחמים מול העירייה, שנכנעת לדבריהם לטייקוני הנדל"ן.

רועי סלון, תל אביבי מלידה, מהנדס המתגורר מול בית הכנסת ברחוב ביאליק הוא אחד הפעילים הבולטים במאבק למען הצלת בית הכנסת. כחלק מפעילותו הוא ייסד דף פייסבוק 'להציל את בית כנסת ביאליק 19', המרכז סביבו את פעילי השכונה, שרובם ככולם אינם דתיים. סלון מעיד על עצמו כמי שנחר בבוז כשביקשו ממנו להשלים מניין. אבל יום אחד, כשאשתו ההריונית עמדה לעבור בדיקה חשובה, מצא את עצמו פוסע לתוך בית הכנסת ומתמכר לאווירה הנעימה. "אני זוכר בתי כנסת כמשהו מפחיד, מנוכר, שלא מדבר אליי. ושם התדמית הזו נסדקה. הייתי שם לא יותר משלוש פעמים, פגשתי שם את בעל המכולת החילוני, חיילים מהסביבה, כמה חרדים, אטמוספרה לא מכבידה, קהילתית ונהניתי מזה. מבחינתי זה משלים את האופי של הרחוב".

 

מה מניע אותך להוביל את המאבק?

"אני מודה שאני לא יכול לסבול את מה שהעירייה עושה. אני לא מבין איך היא מוכנה ללכת למרבה במחיר, במקום לקבוע עובדה שמדובר בבית כנסת לשימור ולפתור את הבעיה עבור תושבי הרחוב. גם ככה חצי הרחוב ריק בגלל עשירים שרכשו בניין ובאים רק בקיץ. בקצב הזה, גם אני לא אוכל להישאר ברחוב. ואני לא רוצה שזה יקרה. בינתיים העירייה מחליטה לא להחליט. העירייה שלחה לכאן שלושה מהנדסים בזה אחר זה, כדי שיחליטו שהמבנה מסוכן, וכשהשלישי אכן קבע כך, גידרו את בית הכנסת ועכשיו איש לא נהנה ממנו".

על אף תדמית העיר החילונית, הדת והמסורת תמיד היו מנת חלקה של תל אביב. עוד לפני 1909 שהוקמה שכונת 'אחוזת בית', על ידי יהודים שבחרו לגור מחוץ ליפו, התגורר באזור "מנשיה", חיים שמואל שמרלינג, שהוריו וסבו עלו ארצה ב-1819 במצוות 'האדמו"ר האמצעי' של חב"ד והקימו את היישוב היהודי בחברון. שמרלינג שבצעירותו למד תורה וחסידות, הפך לאיש עסקים מצליח והקים מחוץ לחומות של העיר העתיקה יפו, כמה בתים שכונו "חצר שמרלינג". לכן אפשר לומר בוודאות שחב"דניק מבטן ומלידה היה ממניחי התשתיות לעיר העברית הראשונה.

גם בשכונה הראשונה בתל אביב, שנקראה "נווה צדק", הוקמו כעבור זמן קצר כמה בתי כנסת. בין השאר 'מאה שערים' ששירת את החסידים, ובית כנסת 'הגר"א', שבו התפללו כמובן הליטאים. בהמשך הקים אהרון שלוש בית כנסת ספרדי, וברחוב עין יעקב בנווה צדק, נבנה ב-1904 בית כנסת חב"ד אשר את קירותיו מעטרים ציורים של נחום גוטמן, שהתגורר בשכונה, לא רחוק מביתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהקים בשכונה את 'בית הכנסת אורחים'.

רוב התושבים של נווה צדק אכן היו חילוניים, אבל הם בהחלט נחשבו למסורתיים והיו מחוברים בלבם ליהדות ולכן בין השאר הם אסרו השקיית גינות בשבת. יבניאל מטלון, מוותיקי העיר, תיאר בספרו ('תל אביב: זכרונות 1919–1939'), כיצד תושבים שרצו לקנות קרח בשבתות וחגים, לא יכלו לשלם בכסף ורק מי שרכשו מראש תלושים מתאימים, יכלו לקרר את המזון מבלי לחלל את קדושת השבת והחג.

בתל אביב מאות בתי כנסת, גדולים וקטנים, בחלקם מתפללים רבים ובחלקם מתקשים ללקט מניין בשבתות ועל אחת כמה וכמה בשחרית של ימות חול. נצא לסיור בעקבות שלושה מבתי הכנסת הוותיקים בעיר.

נגד כל הסיכויים

פועלי צדק

מנחם יצחק (אלתר) לוין, נולד בשנת תרל"ט (1879), בז'יטומיר שבאוקראינה, למשפחה של חסידי חב"ד. אחרי ששירת בצבא הרוסי עם יוסף טרומפלדור, הוא התחתן וב-1913 עלה לארץ ועבד ביפו כנגר. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא גורש עם משפחתו למצרים, בשל מוצאו הרוסי. שם הוא ניצל את הזמן להקמת ארגון חסד בשם "פועלי צדק". ולאחר שהמגורשים הורשו לשוב לארץ הקודש, הוקם בעזרת כספי ארגון החסד בית הכנסת "פועלי צדק" ברחוב צ'לנוב. אחרי שנים רבות הוקמה בסמוך התחנה המרכזית החדשה ולאחר שהרשויות אפשרו את הזנחת השכונה, החלו לגור במקום מהגרי עבודה מאריתריאה וסודן באלפיהם. ככל שנקף הזמן והעזובה השתלטה, התגברו מקרי האלימות והפשיעה. בית הכנסת "פועלי צדק", הפך ליעד קבוע של הטרדות וגניבות.

אבל המתפללים לא מוותרים, בל"ג בעומר בשנה שעברה, הוכנס ברוב פאר והדר ספר תורה לבית הכנסת. מי שיזם את כתיבת הספר הוא הרב הוותיק של בית הכנסת, הרב צבי הלוי מובשוביץ', תלמיד של הגרי"ד סאלאוויצ'יק זצ"ל וחתנו של הרב ברוק זצ"ל, ראש ישיבת נובהרדוק. את תפקיד המרא דאתרא, ירש הרב מובשוביץ', מאביו הרב דניאל מובשוביץ זצ"ל, ולמרות הקשיים, יש במקום תפילת ותיקין וכן שיעורי תורה והלכה.

 

תזכורת מכאיבה

מושב זקנים

זרח ברנט, ההוא מהשיר המפורסם על יואל משה סלומון, היה יהודי חרדי שעלה לארץ ישראל מרוסיה, ב-1872. ב-1877 הוא אכן חבר לסלומון כדי להקים ב"אומלבס", סמוך לביצות, את אם המושבות, מה שגרר דרישה לגט מצד רעייתו. מאחר שהשניים היו חרדים, הם שאלו את הרב שמואל סלנט, רבה של העדה האשכנזית-חרדית בירושלים והלה פסק שעל האישה ללכת בעקבות בעלה. לשמחתה של הגברת רחל-לאה ברנט, ב-1890 החליט הבעל להיות ממקימי שכונת נווה שלום בתל אביב. 20 שנים לאחר מכן, ברנט הקים עמותה בשם "מושב זקנים" וב-1926 דאגה העמותה להנחת אבן פינה, ברחוב אלנבי 89, לבית כנסת גדול ומפואר שתוכנן על ידי יהודה מגידוביץ'. ההחלטה על הקמת בית הכנסת, הפתיעה רבים, מכיוון שממש באותן שנים בסמוך למקום נבנה בית הכנסת הגדול של תל אביב.

בית הכנסת "מושב זקנים"בנוי בצורה שגורמת עד היום להתרגשות בקרב חובבי אדריכלות. שני טורים של מדרגות מובילים לדלת הכניסה הבנויה בקשת נאה. לצד הדלת שני עמודים עם כותרות מגולפות וכדי להבהיר כי למרות המדרגות, המקום מיועד לוותיקים, יש בכניסה כתובת שבה כתוב "אל תשליכני לעת זקנה". יש גם פסי קרמיקה אותם עיטר האמן זאב רבן בסמלי המזלות. גם חלקו הפנימי של בית הכנסת מעוצב ונאה, בעזרת חלונות מעוצבים וכן אריחי קרמיקה שעליהם סמלי 12 השבטים. לאורך השנים התפללו וביקרו במקום רבים וטובים, ובהם הראי"ה קוק, נחום סוקולוב ומאיר דיזנגוף, ראש העיר המיתולוגי של תל אביב.

עם הזמן התמעטו הדתיים באזור, ואלו שעדיין חיים ומתפללים מעדיפים רובם ככולם להתפלל בבית הכנסת הגדול, ולאחראים לא נותר אלא לסגור את המקום על סורג ובריח. העירייה אמנם החליטה כי המבנה העתיק והחשוב ראוי לשימור, אך לא הקציבה לכך כסף ותורמים טרם נמצאו.

חביב הסלב

אוהל מועד

בית הכנסת המפואר "אוהל מועד", מכונה על ידי המתפללים הוותיקים 'בית הכנסת שד"ל 5', פשוט מאחר שהמקום שוכן ברחוב שד"ל בבניין מספר 5. מדובר באחד מבתי הכנסת הראשונים של תל אביב, המשמש את יוצאי עדות המזרח. מי שיזם את הקמת בית הכנסת אוהל מועד היה הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, מי שהיה בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, הרב הראשי הספרדי של תל אביב, ובהמשך הפך לראשון לציון. הקמת המבנה המפואר התאפשרה בזכות פנייה של הרב לשני עשירים יוצאי תימן, שלום אהרון הלוי ושלמה יצחק כהן. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין ונחנך ב-1931. במקום התפללו לאורך השנים תושבים רבים וגם עשירי יפו ותל אביב.

כל מי שהתפלל אי פעם במקום, אינו יכול שלא לנעוץ מבטי יראה וכבוד בכיפת בית הכנסת הבנויה מ-15 מדרגות המסמלות את 15 המעלות שעליהן היו הלווים שרים בבית המקדש. בנוסף למקום תפילה ולימוד, פעלה במקום לשכתו של הרב עוזיאל, ובימי המלחמה בבריטים קיבלו אנשי האצ"ל והלח"י במקום מחסה ואף הטמינו בסליק את כלי הנשק שלהם. בין היתר גם נערכה בבית הכנסת חתונתו של המרגל אלי כהן שנתפס בסוריה והוצא להורג.

כיום מפורסם בית הכנסת משלוש סיבות נוספות: מתפללים בו בין היתר קובי אוז, אקי אבני, צביקה הדר ועוד. בשל מקבץ הידוענים המקום מכונה גם 'בית הכנסת של הסלבס'. כמו כן, לאחר התפילה ניתן להשיב את הנפש בעזרת קפה איכותי ועוגות מעולות ובימי חול ניתן לערוך במקום טקסי חתונה ובר מצווה. וכך מצליחה הנהלת בית הכנסת לתחזק את המקום גם היום.

 

Posted in חגים, מעט מן האור, סוכות, פרשת שבוע, תשע"ד and tagged , , , .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>