אמרו חכמים (תענית כט): משנכנס אב ממעטין בשמחה, ומשנכנס אדר מרבים בשמחה. למדונו חכמים בזה שאין מקרה בעולם, ולכל זמן יש אופי וטבע משלו. ואם חורבן הבית הראשון והשני ארע ביום תשעה באב, סימן הוא שטבעו של תחילת חודש אב שהוא מועד לפורענות. ואם חג הפורים ארע באמצע חודש אדר, סימן הוא שיש לחודש אדר סגולה להפוך את הרע לטוב, ולכן דווקא באדר ארע נס הפורים. ועוד נזכר שם (תענית כט, ב): אמר רב פפא: לפיכך, מי שיש לו דין או עסק עם נוכרי, ישתמט ממנו בחודש אב, מכיוון שבחודש זה רע מזלו, וינסה להמציא את עצמו לדין או לעסק בחודש אדר, שאז מזל ישראל מצליח. ואם כך אמרו לגבי אדם פרטי מישראל, על אחת כמה וכמה שנכון הדבר לגבי כלל ישראל, ועל כן אין זמן מתאים יותר לשיחות בין-לאומיות מחודש אדר, אשר בו מזל ישראל מצליח. וכשם שאז בימי הפורים נהפכו הגזרות לטוב, כן היום היום בזמנינו יתהפכו כל מחשבות הרע של אומות העולם - לברכות והצלחות.

בנוסף לסדר קריאת התורה הקבוע בכל שבת, תקנו חכמים להוסיף ולקרוא בחודש אדר ארבע פרשיות.הראשונה פרשת שקלים (במדבר כח, ט-טו). ותקנו את קריאתה כדי להזכיר לכל ישראל לתרום את מחצית השקל השנתית כדי לקנות בהן את קרבנות הציבור שהיו מקריבים בבית המקדש. בתרומה זו לא היה הבדל בין עני לעשיר, אלא כל אחד מצווה לתת מחצית השקל, לא פחות ולא יותר. ונרמז בזה שבדבר היסודי ביותר שנעשה בבית המקדש - הקרבת קורבנות הציבור, כולם שווים. ואף אם נותר כסף מתרומת השנה שעברה, לא היו קונים בו את קרבנות השנה החדשה, מפני שמצווה מהתורה להקריב בכל שנה קרבנות מתרומות השנה החדשה. השנה לעניין הקרבנות מתחילה בראש חודש ניסן. ולכן בכל שנה בראש חודש אדר היו מכריזים בבית הדין על השקלים, כדי שבמשך חודש אדר יביא כל אחד את מחצית השקל שלו, ומתחילת חודש ניסן יקנו את קרבנות הציבור מן התרומה החדשה. וכדי לחזק את ההכרזה תקנו לקרוא בשבת שלפני ראש חודש אדר את פרשת שקלים. ואם חל ראש חודש אדר בשבת, קוראים בו את פרשת שקלים. ואף לאחר שנחרב בית המקדש, תיקנו חכמים לקוראה זכר למקדש ולמצוות השקלים (עיין מקראי קודש ג').הפרשה השנייה: זכור (דברים כה, יז-יט). בקריאתה אנו מקיימים את מצוות התורה לזכור את אשר עשה לנו עמלק. ותיקנו לקוראה לפני פורים, כדי לסמוך את המצווה לחג הפורים שבו אנו שמחים אל מחיית המן שהיה מזרע עמלק.הפרשה השלישית: פרה (במדבר יט, א-כב). בה אנו לומדים על דרך ההיטהרות מן הטומאה כדי שנוכל לבוא לבית המקדש ולהקריב קרבנות, ותיקנו לקוראה לקראת חודש ניסן כדי להתכונן ולהיטהר להקרבת קרבן הפסח.הפרשה הרביעית: החודש (שמות יב, א-כ), ותיקנו לקוראה בשבת שלפני ראש חודש ניסן, ואם חל ראש חודש ניסן בשבת, קוראים באותה שבת את פרשת החודש. ותיקנו לקוראה, כדי להזכיר כי חודש ניסן הוא הראשון לחודשים, ויש בה גם הכנה לקראת הפסח.בשבתות שקוראים בהם ארבע פרשיות מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע ובשני את הפרשייה המיוחדת. וההפטרה קשורה לקריאת אותה פרשייה, שכן בה מסיימים את קריאת התורה, וקריאת ההפטרה ממילא קשורה אליה. אם חל ראש חודש אדר או ניסן בשבת, מוציאים שלושה ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, בשני עניין ראש חודש, ובשלישי את הפרשייה המיוחדת, בראש חודש אדר - שקלים, ובראש חודש ניסן - החודש.

כדי להבין את היחס שלנו לעמלק, ואת החשיבות הרבה שרואה התורה בזכירת מעשיו הרעים. מוכרחים לציין ששלוש מצוות מפורשות מן התורה עוסקות בעניין עמלק. המצווה האחת היא מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק בדרך בצאתנו ממצרים, שנאמר (דברים כה, יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". השניה מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את אשר עשה לנו, שנאמר (שם יט): "לא תשכח". והשלישית מצוות עשה, למחות את זרעו של עמלק מן העולם, שנאמר (שם יט): "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". מה עשה עמלק שכל כך החמירה התורה בדינו, עד שצוותה למחות את שמו מתחת השמיים? עמלק היה האנטישמי הראשון. יש לעם ישראל בעייה בעולם הזה, כפי הנראה המסר האידיאלי והאמוני של עם ישראל מעורר את כל רשעי העולם לצאת ולהלחם נגדנו. לא כאן המקום להאריך במניעיהם של שונאי ישראל לדורותם, אך עובדה אחת ברורה, לא היתה אומה בעולם שנרדפה כפי שהאומה הישראלית נרדפה, מחורבן הבית, עבור דרך מסעות הצלב, האינקווזיציה, מאורעות ת"ח ות"ט ועד השואה הנוראה שפקדה את עמנו לפני חמישים שנה. ייכלו הדפים והדיו, והסיפורים על רישעות הגויים כלפינו לא ייכלו. את כל זה עמלק התחיל. עם הקמתה של האומה בצאתה ממצרים, עוד לפני שהצלחנו להתגבש ולהתארגן, ללא שום התגרות וסיבה, בא עמלק ותקף. ואת מי? את העבדים היוצאים לחרות לאחר עבדות של מאות שנים. עמלק הוא עם המבטא בעצם קיומו את שנאת ישראל, וממילא גם את שנאת התורה ושנאת הרעיון של תיקון עולם במלכות שד-י. ועל כן ציוותה התורה למחות את זרע עמלק מן העולם.

את מצוות זכירת מעשה עמלק, אנו מקיימים בקריאת פרשת 'זכור' בשבת שלפני הפורים. בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, באחד קוראים את פרשת השבוע, ובשני קוראים את פרשת 'זכור'. ומן התורה צריך לבטא את הזכירה בפה, שכן למדו חכמים (מגילה יח, א), שבציווי לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק כבר נצטוונו לזכור עניינו בלב, ואם כן כאשר נצטוונו לזכור, הכוונה להוציא זכירה זו בפה. ועוד למדו שם, שהזכירה צריכה להעשות על ידי קריאה מתוך הספר. לפיכך מקיימים את מצוות זכירת עמלק בקריאת פרשת זכור מספר התורה.וכיוון שקריאת פרשת זכור מן התורה, מדקדקים מאוד לקוראה בדייקנות ובטעמים מספר תורה מהודר. לכתחילה ראוי שכל אחד ישמע את הקריאה בטעמים ובמבטא המקובל במשפחתו. אבל גם אם שמע במבטא ובטעמים אחרים - יצא.ותיקנו לקרוא פרשת 'זכור' כל שנה לפני פורים, כדי להצמיד את זכירת עמלק למחיית המן שהיה מזרעו. ובזה שקוראים הפרשה כל שנה כבר מקיימים הזכירה, שרק אחר ששנה שלימה אין מזכירים דבר מה הרי הוא שכוח, אבל אם מזכירים אותו כל שנה הרי הוא זכור.ונחלקו אם הנשים צריכות לשמוע קריאת זכור, ודעת רוב הפוסקים שאינן חייבות, ומכל מקום לכתחילה טוב שישמעו את קריאת זכור, או לפחות יקראוה בעצמן

אף שהתורה ציוותה עלינו למחות את זרעו של עמלק, מכל מקום אם יקבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, על פי ההלכה נתבטלה המצווה להורגו. שכן כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ו' הלכה א', שאין עושים מלחמה עם אדם בעולם בלי שקוראים לו תחילה לשלום, ואם אותו עם הסכים לתנאי השלום שלנו, כאשר התנאי המרכזי הוא קבלת שבע מצוות בני נח, אסור לבצע את המלחמה. וגם עמלק בכלל הזה. וכן כתב בעל הכסף משנה (שם על הלכה ד') "שאם קבלו עליהם שבע מצוות, הרי שיצאו מכלל שבעה עממין ומכלל עמלק, והרי הם כבני נח הכשרים". כלומר, כל החיוב להרוג כל איש עמלקי, הוא בתנאי שלא הסכים לקבל על עצמו את המצוות היסודיות שהטילה התורה על כל בני נח, שהן: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גנבה, איסור ברכת ה' (לשון סגי נהור), איסור אכילת אבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שידונו על פי היושר והמוסר בכל הדינים שבין אדם לחבירו. ועם העמלקי קיבל על עצמו את המצוות הללו - פקע ממנו גדר עמלק והרי הוא כבני נח הכשרים.וכל זה בתנאי שהעמלק מקבל על עצמו את שבע המצוות בעת שהציאו לו שלום, אבל אם לא קיבל את הצעת השלום, שוב אינו יכול לחזור בו, ועלינו להלחם בו ולהורגו.

נחלקו הפוסקים בשאלה האם עמלק יכול להתגייר ולהצטרף לאומה הישראלית. במכילתא (סוף פרשת בשלח) מובאת דעתו של רבי אליעזר שאומר, שנשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, שלא יקבלו אותו. אבל לעומת זאת מהרמב"ם משמע שמותר לקבל גר מבני עמלק, שכן כתב בהלכות איסורי ביאה (פרק י"ב הלכה י"ז) שכל הגויים כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהם כל המצוות שבתורה הרי הן כישראל לכל דבר... חוץ מארבעה עממים בלבד, והם עמון ומואב ומצרים ואדום" שלהם דינים מיוחדים, שאף שיכולים להתגייר, ישנן הגבלות לגבי נישואיהם עם בנות ישראל. מכל מקום לענייננו אפשר ללמוד מכאן שעל בני עמלק אין הגבלת גיור. ויתכן שאפשר לומר, שמלכתחילה לכל הדעות אין לקבל גר מבני עמלק, וכפי שכתוב במכילתא, אולם בדיעבד אם בית הדין קיבל אחד מבני עמלק כגר, גיורו תקף, והרי הוא כיהודי לכל דבר, כפי שמשמע מדברי הרמב"ם. (רסיסי לילה סימן ל"ב ונ"ח). ובעניין זה חשוב להתייחס לדברי התלמוד במסכת גיטין (נז, ב), שם מסופר כי מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק. ולכאורה משמע שמבני בניו התגיירו ואף נעשו מרביצי תורה. ויש אומרים שאכן, מדובר על מקרה שבית הדין לא קיים את ההלכה ובכל זאת קיבל גרים מבני עמלק, ולאחר שקיבל גיורם גיור, והרי הם כיהודים, ומהם יצאו מרביצי תורה. ויתכן עוד שאחד מבני עמלק אנס אשה מישראל, ומזה נולד בן שעל פי ההלכה נחשב ליהודי, מאחר שאימו מישראל, אבל אין ללמוד מכאן שיש לקבל גר מבני עמלק. ועוד אפשר לומר, שמדובר בעמלק שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח ופרש מבני עמו והסתפח לעם אחר, ולאחר שהוא וזרעו נטמעו באומה האחרת, בא אחד מצאצאיו והתגייר, וממנו יצאו מרביצי התורה.