פורים (5)

מפני שנהנו מאותה הסעודה

גרסינן במגילה (יב:) "שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל (=בלשון סגי נהור: ישראל) שבאותו הדור כליה? אמר להם, אמרו אתם! א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. א"ל אם כן שבשושן ייהרגו, שבכל העולם אל ייהרגו?! א"ל אמור אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם (בימי נבוכדנצר) א"ל וכי משוא פנים יש בדבר (איך זכו לנס, אם עבדו ע"ז)? א"ל הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים" (כלומר, רק ליירא ולהפחיד את בני ישראל).

הקשיים כאן מרובים. ראשית, מציין רבי עקיבא איגר ("גליון הש"ס כאן) כי במדרש שהש"ר עה"כ "זאת קומתך דמתה לתמר" מפורש שרשב"י אמר שבנ"י לא עבדו לצלם בימי נבוכדנצר, וזה סותר מה שאמר פה. שנית, בספר "מנות הלוי" (חובר ע"י המחבר של פיוט "לכה דודי") בדף ג', שואל שיקשה רשב"י לעצמו מה שמקשה לתלמידיו, אם בדורו של נבוכדנצר חטאו, למה נענשו בני דור אחר (שבעים שנה אח"כ)? שלישית, זה נראה מוזר, אם רשב"י ידע תשובה נכונה, למה פנה לתלמידיו "אמרו אתם"? והרי אם היו יודעים תשובה, לא היו שואלים אותו! ומניין לו שהם ידעו איזו שהיא תשובה?

עונה על כך "מנות הלוי" שמפני שהוסיפו את המלים "שבאותו הדור", מכאן הבין רשב"י שהם מקשרים הדבר לאיזה שהוא חטא, אבל היה קשה להם כי זה לא היה באותו הדור (=כלומר בהוה אמינא שלהם הם גם כן חשבו אודות חטא ההשתחויה). ולכן מתוך העיון במגילת אסתר הם הציעו חטא אחר, ה"סעודה" שבה מתחילה כל העלילה, אבל הציעו זה רק מתוך הדוחק, כי הרחיקו תירוץ אחר מחמת שלא היה ב"אותו הדור". לכן החכים אותם רשב"י שאותו דוחק שהם הרגישו בתירוץ של ההשתחויה, נמצא דוחק כזה ג"כ בחטא הסעודה, כי איך נענשו אחרים על חטאם של הזולת? כלומר, (א) בחטא ההשתחויה חטאו "כל בני הגולה" בכל הארצות שתחת שלטונו של נבוכדנצר, אבל העונש איים על דור אחר. וכאן (ב) בדור של גזירת המן אמנם היו החוטאים בני "אותו הדור", אבל הסכנה רחפה גם על אלו שלא השתתפו כלל בחטא הסעודה! וענה רשב"י כי הא בהא תליא. אמנם עצם העונש בא על ההשתחויה שהיתה בדור המוקדם, אבל עכשיו שנהנו מהסעודה חזרו על אותו התוכן (כמו שיבואר להלן) ועכשיו הרי חטאו בלי שום כח הכופה עליהם. ואם נטעון שלא כולם חטאו כעת, אבל העונש ממשמש ובא לא בגלל הסעודה כשלעצמה, אלא על ההשתחויה של הדור הקודם, ואז הרי "כל כלל ישראל" חטא! (ועל השאלה הנוספת, למה גזרת המן לא יצאה לפועל, ענה רשב"י שחטא ההשחויה חטאו מחמת פחד מות, ולא ברצונם. לכן די באיום של עונש, ולא בעונש ממש).

על שאלת רב עקיבא איגר מן הסתירה ממדרש שהש"ר, יש להסביר שלא חטאו מרצונם, ולכן התבטא שלא השתחוו לצלם. אמנם, ההשתחויה בוצעה ע"י כל מי ששמע "קל קרנא משרוקיתא קתרוס שבכא פסנטרין וכל זני זמרא" (דניאל ג, ז) ומי שלא שמע התזמורת האיומה, לא השתחוה. אבל גם בענין המשתחוים, הרי הרמב"ם (הל' עכו"ם ג/ו) פוסק שהעובד מחמת יראה, פטור מעונש. יש כאן מחלוקת מענינת. הראב"ד לומד "יראה" מחמת איזה בן-אדם הכופהו. אבל הרמב"ם מפרש כי אפילו ירא מן סבל שיסבול מהאליל עצמו, אלא שהאדם ההוא איננו מקבלו עליו כאלוה, כבר הוא פטור מעונש. כי איסור ע"ז תלוי בכוונת הלב. אם היהודי לועג לאליל ובז לו בלבו, אלא משתחוה מחמת חשש נזק, אמנם אסור לו להשתחוות אבל זה לא נקרא שעבד ע"ז, כי הוא איסור התלוי בכוונת הלב. על ידי ההסבר הזה כבר אין אנו צריכים לענות כמו רבנו תם (כתובות לג:) שלא היה בפסלו של נבוכדנצר משום פולחן אלילי אלא משום כבוד אנדרטא של מלך. וכבר הקשה עליו מהרש"א (על מגילה יב.) וכן קשה מסנהדרין (צג.) שם משמע שהפסל היה ע"ז ממש. אלא לפי הרמב"ם ההשתחויה בימי נבוכדנצר היתה מחמת יראה, ולא שקבלו אותו עליהם כאלוה. ולכן לא היו מחויבים למסור על כך את נפשם. וגם זהו עומק דברי רשב"י "הם לא עשו אלא לפנים" (=מחמת היראה) ולכן ניצולו מכליה.

הגיע זמן מימוש העונש כאשר הלכו בני ישראל לסעודת אחשורוש מבלי שכפו אותם על כך. כאן יש התחברות לאוה"ע, והוא מעין ע"ז כדברי חז"ל "ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הן. כיצד, עכו"ם שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים" (ע"ז דף ח.). כלומר, גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים (סנהדרין קד.) עצם ההתרועעות ע"י אכילה ושתיה משותפת עם הגוים, מביאה להתבוללות. ולכן, חטא "נהנו מאותה סעודה" הוא ההמשך של "השתחוו לצלם".

הרבה גזרות גזרו חז"ל כדי להתרחק מן אוה"ע. אסרו בישול עכו"ם, פת עכו"ם ושאר י"ח גזירות (ירושלמי שבת א/ד והובאו ברבנו חננאל על שבת יז:). כן חז"ל גזרו שאין שכן גוי מבטל רשותו ליהודי כדי שיוכל לטלטל בחצרו בשבת, אלא צריכים לקנות ממנו בכסף. מחשבה עמוקה יש כאן. כיון שהגוי לא בקל "ימכור" את רשותו (=הוא יחשוב שעושים לו כאן איזה כישוף והפסד) יצטרך היהודי לעקור דירה משם, כי לא נוח לו לא לטלטל בחצרו בשבת. ובזה חז"ל גרמו שלא ידורו יהודים ליד הגוים (עירובין דף סב.) כדי "שלא ילמוד ממעשיו" (סב:). עלינו להתבונן כמה מאמצים השקיעו חז"ל שלא נגור בשכנות עם הגוים!

יתרה מזאת. אחשורוש חגג בסעודה זו את המחשבה הנואלת שכיון שעברו כבר שבעים שנה לגלות ישראל ולא נגאלו, שוב אינם נגאלים (מגילה יא:). מובן מאליו שהמשתתף בסעודה שכזו הרי הוא בוגד ברעיון של גאולת ישראל. אחשורוש הגדיל להתחצף והתלבש בבגדי כהונה-גדולה שלקחו הצוררים מירושלים (מגילה יב.) וכדברי "מנות הלוי": "היה להם (=לבני ישראל) להרחיק נדוד ולדאות כנשר, לבלתי להמצא שם". אם נקח דוגמא, אם היהודים בגרמניה של פעם יוכלו לבוא לחגיגה שחגגו הנאצים הנוצחים, האם היו משתתפים בחגיגה? הלא היו יוזמים לעצמם כל מיני סיבות שונות ואמתלאות כדי לא להיות נוכחים? עוד הוסיף על כך מהר"ל ("אור חדש", דף נט) שהיתה סעודה זו בכוונה לתפארת השלטון של ארבעת המלכיות, שהרימו יד במרד נגד מלכות ישראל בעולם. ודאי שזה היה חטא גדול להשתתף בסעודה זו (וזו סרך ע"ז).

בני אותו הדור התקרבו התקרבות יתרה לאוה"ע. שמותיהם היו שמות נכריים ("מרדכי" ו"אסתר" הם שמות פרסיים). מבואר בנחמיה (פרק י"ג) שהיו בני אותו הדור נשואי תערובת, מחללי שבתות, וילדיהם לא ידעו לדבר בלשון הקודש. לכן הביא עליהם ה' כל אותו האיום כדי שיבחינו היטב החייץ הנצחי והאמתי שיש בין ישראל לאומות. כיון שישנה שנאה לבבית ותהומית ושטנית מאוה"ע נגד ישראל, כאשר הר-געש זה פורץ, אז שוב לומדים ישראל לקח שהאש והמים אינם מתחברים יחדיו ("נצח ישראל" למהר"ל, סוף פרק כ"ה). אזי בנ"י מתחנכים שוב "הן עם לבדד ישכון". עיין על כך דבריו העמוקים של "משך חכמה" (על ויקרא כו, מד) וצריכים לשנן ולשלש דבריו.