פרושים נספר על הקדושה של ראש השנה, כי היום הזה מעורר חרדה ופחד. המלכות והמשפט של אלוהים יתבססו על חסד. ותשב עליו ביושר, בצדק. ספר הזיכרונות ייקרא מעצמו. המלאכים יחפזו, ימהרו, ויתמלאו פחד ורעד (מפחד יום הדין). כל האנשים בעולם יעברו לפניך, אחד אחרי השני, כמו בני צאן. כמו שהרועה עורך ביקורת על העדר שלו תחת מקל הרועים. תזכור את כל בני האדם. אתה תקציב שנות חיים לכל האנשים שבראת. "ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך וייכון בחסד כיסאך ורחמים, ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח, ויודע ועד, וכותב וחותם וסופר ומונה, ותזכור כל הנשכחות, ותפתח את ספר הזיכרונות ומאליו ייקרא... ובשופר גדול ייתקע, וקול דממה דקה יישמע, ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו: הנה יום הדין ... וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם…" סגור חלון.